דיאלוג בחשכה
רובנו שבויים בפרדיגמות ובתפיסות עולם המונעות מאיתנו להתבונן במציאות כפי שהיא.שואלים אנו
הכיצד "העיוורון" משפיע על היכולות לקיים משא ומתן ולנהל מערכות יחסים, בין עובדים להנהלה.
כמנהלים, כעובדים וכבני אדם אנחנו מתפקדים וחיים על בסיס פרדיגמות- הרגלים שרכשנו מהעבר.מדובר בהרגלים וערכים שהוטבעו בנו לאורך השנים. אנחנו רואים את המציאות דרך משקפיים המסננים את התמונות האמיתיות,ועל כן אנו רואים את העולם, את השוק, את המתחרים, את הלקוחות, ואת העובדים דרך תובנות סובקטיביות שלנו.
כל אחד מאיתנו חושב שהוא רואה את המציאות היחידה והמוחלטת. אך החיים כמו גם המחקרים האחרונים בתחום הניהול, הפסיכולוגיה והאינטליגנציות הרגשיות והעסקיות – מוכיחות ההפך. "העיוורים" בניגוד "לרואים", פיתחו וחיזקו חושים נוספים. מתברר כי "העיוורים" רואים טוב יותר מאיתנו " הפיקחים".
האגדה האורבאנית הבאה יכולה להמחיש זאת בצורה מצוינת" בוקר אחד בסופר השכונתי נכנסה אישה כבת שלושים עם ילדתה הקטנה. הילדה עוברת ליד מקרר מוצרי החלב וצורחת: "אימא מילקי... אימא מילקי.." האישה אומרת בנחישות ובסבלנות: ירדן תירגעי... וממשיכה בקניות. כעבור שתי דקות, ליד מדפי השוקולד הילדה שוב בוכה "אימא אני רוצה שוקולד... אני רוצה שוקולד!..." האם ממשיכה בסבלנות ובקור רוח, היא לא מאבדת את העשתונות ואומרת: ירדן תירגעי... תכף נגיע הביתה.. וממשיכה לעבר הקופה, שם הילדה רואה מסטיק והסיפור חוזר על עצמו.
ביציאה מהסופר, המנהל שראה את כל "המחזה" ניגש לאם ואמר לה " אני ממש מעריץ את יכולת ההתמודדות שלך עם ירדן הקטנה" האם המופתעת עצרה לשנייה והשיבה: "אני היא ירדן. לילדה שלי קוראים טלי."...
סיפור קצר זה ממחיש איך אנחנו בונים לנו את המציאות ובמהירות רבה, על סמך ניסיון עבר ותפיסות – אשר לא פעם אנין משקפות את המציאות האובייקטיבית . אין סוף פעמים אנחנו מניחים שאנו רואים את כל התמונה, בפועל מועטות הן הפעמים שבהן אנחנו באמת מסוגלים לראות את המציאות בצורה אובייקטיבית. כל אחד מאיתנו משלם בחייו הפרטיים, בעבודה ובעיקר בתפקידי ניהול מחיר גבוה: הוא חוטא בפירוש התמונה, ונשאר עם קושי לראות את הצד האחר ולאפשר גם למה שאינו מובן מאליו להיבחן.
כמה מאיתנו משקיעים באופן שוטף בפיתוח חושים ורגישויות כלפי אירועים, אנשים – עובדים ועמיתים? האם אנחנו מגלים אמפתיה מספקת? האם אנחנו פתוחים להקשיב ולהבין לפני שאנחנו מובנים? לפני שאנו מקבלים החלטות, או קובעים מדיניות? מתי נתנו לעצמנו מספיק מרווח זמן להקשיב ולהבין לעומק את הצד של האחר? האם הצלחנו לשפר ולפתח את מיומנויות האינטליגנציה הרגשית שלנו?
מנהיגים ומנהלים מוצלחים הם אלה אשר לא שבויים בהרגלים של עצמם. הם אלה שתמונת המציאות שלהם קרובה עד כמה שניתן למציאות האמיתית. הם פיתחו לעצמם יכולות לחזק את הבנת התמונה באמצעותם ובאמצעות אחרים. הם אמפאתיים, קשובים, סקרניים וחוקרים. מנהלים ומנהיגים עסקיים טובים מניעים עובדים ומערכות אל עבר החזון באמצעות מוטיבציה, הנחיה, הענקת השראה, הקשבה ושאילת שאלות.
במסגרת תפקידי כעוזר מנכ"ל בנמל חיפה ואחראי על כל נושא המיתוג מחדש,יחסי הציבור והפרסום, הופתעתי לגלות שתפיסת המציאות שלי לגבי עובדי הנמל ומנהליו הייתה שונה לחלוטין מהמציאות שנחשפתי אליה כתוצאה מהשיחות עם אנשי הנמל ומנהליו. לקחתי חלק מקרוב בתהליכים מעצבים ליד ההנהלה החדשה בראשותו של עמוס עוזני המנכ"ל. זכיתי להכיר מקרוב את השחקנים הראשיים.
כאחד שגדל ופעל במערכות עסקיות "נורמאליות" באתי לנמל עם דעות קדומות. נדמה לי שאני לא הייתי היחיד. למדתי להבין שטעיתי בגדול. למדתי להבין שמערכות היחסים בנמל שבויות תחת פרדיגמות של העבר, הן מצד המנהלים, הוותיקים והחדשים, והן מצד העובדים. חסרה ביניהם תקשורת ברורה ופתוחה, חסר ביניהם הכבוד וההערכה הדדית. הצדדים לא השכילו – למרות הרפורמה ואולי בגללה – להבין שהגיע הזמן להסתכל על הנמל במשקפיים אחרים.
המציאות משתנה ונוכחתי כיצד יציאה של כל המעורבים בעשייה ממצב של "טייס אוטומטי" מובילים את הנמל ולקוחותיו לעתיד משופר. כיום בקריירה חדשה, כשאני מלווה מנהלים, הנהלות וכוחות מכירה בתהליכי יעוץ ארגוני פיתוח עסקי שונים – אני מאמין שאין "ארגונים מצוינים" . יש רק אנשים מצוינים, שעובדים בארגונים ומביאים אותם למצוינות.
המאמר פורסם במרץ 2008 בירחון סטטוס לחשיבה ניהולית.
להורדת המאמר המלא כקובץ מהירחון "סטטוס". לחץ כאן.
הכותב הינו המנכ"ל והמייסד של : משה גרימברג | ניהול אפקטיבי | nihul4u
