מה יכולים מנהלים, הנהלות ואולי אף המין האנושי כולו, ללמוד מעולמה של "הנמלה המשוגעת"? השבוע נחשפתי למאמר מדהים של חוקרים ממכון ויצמן למדע, שחקרו במשך שנים את התנהגותן של זן הנמלים הנקראת "הנמלה המשוגעת". גיליתי להפתעתי מתאם מדהים של יכולות, כישורים ודפוסי התנהגות ומנהיגות, שהיה נכון שנשקול לאמץ כמנהלים המובילים משימות וצוותים להשיג מטרות. המאמר פורסם בעיתון הארץ http://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.2696438 אחרי שדוחות המחקר פורסמו בכתב העת Nature Communications. מתברר כי המחקר בנושא הנמלה המשוגעת, נותן מענה לשאלה כיצד שומרים על איזון מושלם בין קונפורמיזם לאינדיבידואליזם? וכיצד נראה מודל מופתי של מנהיגות? מחקר יוצא דופן גילה כי לנמלה המשוגעת יש תשובות – והן טובות הרבה יותר מאלה של המין האנושי ובעיקר אם משליכים זאת לתחומי המנהיגות וניהול משימות. מתברר כי הנמלה המשוגעת "נטולת אגו", נטולת רצון להיות מנהיגה בכל מחיר. ומצליחה לעמוד במשימות – וזאת בניגוד לנו המנהלים?

ניהול והנהגת צוות

עידו אפרתי מציג במאמר את עיקרי הנתונים והתובנות שד"ר פיינרמן, יחד עם עמיתיו אהוד פוניו ואבירם גלבלום, פרסמו אחרי עבודת מחקר ארוכת שנים, מחקר שאותו אפשר להשליך על מנהלים ומנהיגים מהעולמות העסקיים. במעקב אחר התנהגותם של הנמלים, ראו החוקרים כי: "הפועלות הסוחבות מתחלפות באחרות, תוך כדי תנועה. גם המנהיגות שמנווטות את הקבוצה מתחלפות בתיאום מרשים. כל אחת מהן תוביל מקטע קצר מהדרך, עד שיפוג כושר מנהיגותה. זה יקרה בחלוף 10–20 שניות שלאחריהן היא תפרוש ותפנה את מקומה אחר כבוד למנהיגה הבאה בתור. לבסוף, כמו תמיד, המשא הכבד יגיע ליעדו".

למה אנחנו בעיתיים?

שאלתי את העצמי: מדוע אין אנו יודעים בעולמות העסקיים לאמץ התנהגות דומה? המחקר מציג שאלות מורכבות על היחסים הנכונים בין הקולקטיב לפרט, על תכונות של מנהיגות, לצד תהיות בנוגע לקידוש, המוגזם לעתים, של חוכמת ההמונים. מתברר כי אנו, בני האנוש העוסקים בתחומי הניהול, פועלים יותר על פי "האגו" ופחות על פי מדדי יעילות. אנו בדרך כלל לא יודעים לאזן ולהשתמש נכון, כמו "הנמלה המשוגעת" ולמצוא את האיזון האופטימלי, בין קונפורמיזם לאינדיבידואליזם, כדי לבצע משימות מורכבות. לדברי החוקרים  בדרך כלל קיימת נטייה לראות בנמלה הבודדת יצור טיפש וקונפורמיסטי ולייחס את כוחן לקבוצה, כך שמתממש עיקרון השלם הגדול מסך חלקיו.

חיכוך ומניעת עימותים בעולמות הניהול

בואו ונלמד מהתנהגותה של הנמלה המשוגעת. מתברר כי כאשר תוקפים להקה של נמלים מהסוג הזה הם "משתגעים" ופורצים במנוסה לא מתוכננת, הם נכנסים להתקף פאניקה ומתחילים לרוץ במהירות אדירה לכל הכיוונים כביכול ללא מטרה. על פי התנהגות זו, קיבלו את השם "הנמלה המשוגעת". מתברר על פי המחקר כי אין זה שגעון בלתי מוסבר. הן דוגלות בפציפיזם – הן נמנעות מכל סוג של עימות, כדי למנוע מצב של בזבוז אנרגיות מיותרות. מה היה קורה בעולמות העסקיים אם היינו מסוגלים להקטין רק ב- 50% את רמת העימותים והוויכוחים? כמה אנרגיה הייתה מצטרפת וממוקדת במשימות המייצרות ערך עסקי מדיד ולא במלחמות אגו מיותרות. בשורה התחתונה היינו מגיעים לגידול של 20 עד 30 אחוז בתפוקות וברווחיות.

"הנמלה המשוגעת" השכילה לפתח ולבנות מארג פעילות ללא מאבקים או מריבות ובכל קן יש מלכות רבות, שיש לספק להן באופן מתמיד מזון. המושבות הגדולות והצורך להשיג מזון חלבוני בכמויות גדולות, בשילוב עם הפחדנות הטבעית שלהן, הפכו את הסחיבה המשותפת לצורך הישרדותי נטול אגו, אינטריגות ורצון להיות מנהיג, במקום שאין לו כל ערך אמיתי. אצל הנמלה המשוגעת, אומרים החוקרים: "מנהיגה היא אחת שכרגע יודעת לאן ללכת. מי שלא יודעת, לא מנסה להיות מנהיגה. זה שונה מאוד מההתנהגות האנושית". אצלנו בני האדם, גם מי שאינו יודע לאן ללכת, מנסה להיות מנהיג, בין היתר בגלל שתפקיד כזה מעניק כוח וטובות הנאה שונות.

ניהול מקצועי ייעודי מתחלף

אצל הנמלים זה שונה, בעולם של הנמלים –  המנהיגה מתחלפת ברגע שהיא מאבדת את כושר המנהיגות שלה, כלומר שהידע לאן צריך ללכת, כבר לא קיים אצלה, ומאפשרת לנמלה חדשה להוביל: "הסיבה שזה מצליח היא, שהמנהיגות מבוססת אך ורק על ידע רלוונטי שמשרת את המשימה ולא על שום שיקול אחר". בעולם העסקי, היינו מאושרים אולי לאמץ התנהגות מהסוג הזה. על פי המחקר החוקרים נוטים לפסול את דפוסי ההתנהגות של הנמלים על פי המושג של אינטליגנציה של הקבוצה או יכולת המוכרת לנו כחוכמת ההמונים כזו שמעניקה את היכולת ליצור אינטליגנציה חדשה. על פי המסקנות של המחקר מתברר כי : "האינטליגנציה במקרה הזה מתבטאת ביכולת הניווט וזו מגיעה מהנמלה הבודדת שהופכת למנהיגה. היתרון של הקבוצה הוא בכך שהיא מאפשרת ומגבירה את מה שעושה הפרט הבודד שלא מסוגל להזיז את החפץ לבדו.

 

בחברה האנושית, הפחות מסודרת, משימה כזאת היתה נראית לגמרי אחרת והופכת "אנדרלמוסיה גדולה". בעולמות העסקיים, מלחמות האגו והשליטה, היו גורמות לאיבוד אנרגיה מיותרת וליצירת כאוס, שהיה פוגע אנושות בביצוע המשימה. לסיכום אני מבקש להתחבר למסקנה המרכזית של המחקר ולהשליך אותה לעולם העסקי. ד"ר עופר פינרמן אומר: "הנהגה שיש בה טובות הנאה אישיות, כמו כוח וכסף אצל בני האדם, גורמת למנהיגים להישאר בתפקידם גם כאשר אין להם את הידע המתאים. חבר כנסת למשל רוצה מעמד ופנסיה טובה ולכן הוא מוכן לעקם את החוקים או לשקר. אצל הנמלים המרכיב הזה אינו קיים. הידע הוא שקובע". מתפלל כי חלק קטן מאיתנו וכמנהלים נלמד לאמץ מקצת מהתכונות של "הנמלה המשוגעת".

לחץ כאן

לקבלת מידע נוסף

ופגישת עבודה ראשונית ללא כל התחייבות עם משה גרימברג לבדיקת ההיתכנות לבניית אסטרטגיה מנצחת

לחץ כאן