דור המנהלים 3.0 מחזיר ציוד. הכישלונות של רבים מהם מהדדים. אנו מכירים אותם מכותרות עמודי הכלכלה והרכילות. הייתה להם עדנה של 10 שנים. עשר שנים שבהן עשו יותר מידי לביתם, יותר מידי מניפולציות פיננסיות ופחות מידי ניהול רזה מלא ענווה ודרך ארץ. רבים מהם נפלו שבי בידי "באבאות ורבנים". הם שכחו כי מהותו של ניהול אפקטיבי  שבא לייצר ערך לבעלי המניות, לעובדים ולציבור הרחב שבאמצעות המערכות הבנקאיות מימן באמצעות אג"ח וקרנות פנסיה את הניהול החזירי שלהם. הגיע הזמן למנכ"ל  דור 4.0 . האם לא הגיעה העת לשחרר לשווק הניהולי העולמי את דור המנכ"לים הבא.

דור המנהלים התקדם

מנכ"לים שיש להם מעבר "לתאבון האישי למשכורות ובונוסים מנופחים" גם קצת ערכים? מנהלים כמו יעקוב הרפז, בישקר, שמצליח להביא ערך שנה אחר שנה. נתן חץ, מנהלים כמו יוסי אקרמן מאלביט שפרש לפני כשנה אחרי קריירה ניהולית מדהימה. המנכ"ל והמייסד של צ'ק פוינט, גיל שוויד המקפיד לא לבצע אקזיט ומקפיד לשמור על דוגמא ניהולית מיטבית לאורך שנים. נראה כי הם יהיו מסוגלים להיות מובילים גם בקרב מנהלי דור 4.0. 

ניהול דור 4.0

יש לא מעט מנהלים המסוגלים להיכנס לקטגוריה של ניהול 4.0. עליהם לצערנו אנו לא שומעים מספיק. קרנות רוכשות עסקים, ודואגות ליצירת תרבות "אינסטנט" כאן ועכשיו רווחים ודיווידנדים ובעיקר היה והחברה לא מייצרת מספיק.. לא נורא – שוק ההון יאפשר גיוסים.. ולאחרונה, אותם מנהלי קרנות פנסיה ובנקאים מאשרים גם את התספורת שאני את ואתה משלמים. זה לא מספיק "סקסי" להתעסק ביצירת ערך רבעון אחר רבעון. יותר "סקסי" ותקשורתי להסתובב בחצרות רבנים? בשנתיים האחרונות, הבלוף מתחיל להתבהר. אחד אחרי השני נופלים מנכ"לים ותאגידים ששכחו כי ניהול זה מקצוע ולא קסמים. מנהלי הדור השלישי נכשלו בגדול.

דור מנהלים נמחק כל כמה שנים

מאות טריליוני דולרים בכל העולם הלכו לטמיון. התהפוכות בשווקי ההון העולמיים הביאו למחיקתם של דור מנהלים עצום שסגד "לעגל הזהב". כל עשור פחות או יותר דור מנהלים משלם את המחיר ואינו מסוגל להמשיך ולתרום. גרסת המנהלים הראשונה הופיעה בשוק בשנות ה-90 כאשר מנכ"לים כמו סנפורד וייל, ג'רלד לוין, ג'ק וולץ' ומייקל אייזנר בנו אימפריות בחברות שניהלו כמו: סיטיגרופ, טיים וורנר, ג'נרל אלקטריק ודיסני. הם עסקו בניהול. כשמשבר המניות הקודם בתחילת שנות האלפיים, כשהמניות צנחו, לאחר התנפצות הבועה והשערוריות החשבונאיות בתאגידים, בא דור חדש של מנהלים: מנהלים מדור 2-  "מנהלים מתקנים". הם היו מנהלים ומנהיגים פחות ססגוניים, שהתפקיד שלהם היה להוריד את העלויות ולתקן את השגיאות של קודמיהם. אותם החליפו דוק מנהלי ה- אינסטנט. מנהלי כאן ועכשיו. מנהלי דור 3.0.

תחתרו לממש מטרות ויעדים.

החודש משפטי המופת העוסקים באיתור המיומנויות הנדרשות מדור המנהלים הבא- דור המנהלים 4.0. ליאונרדו דה וינצ'י תמצת בגאונות את הנדרש ממנהלים המבקשים להוביל. • "ישנם שלושה מעמדות של בני-אדם: אלו שרואים, אלו שרואים כאשר מראים להם ואלו שאינם רואים". ליאונרדו דה וינצ'י. נדמה לי כי זהו מתכון נכון שצריך לאמץ כמנהלים. המשפט הנוסף שאני מאד מאמין בו והוא מבוסס על פתגם דומה המקדש לא רק את ההישגים החומריים ברי החלוף, הוא נותן משמעות לדרך לכיוון ולערכים שמניעים אותנו כמנהלים ומנהיגים. אוליבר ונדל הולמס מבטא זאת בבהירות. • "הדבר החשוב בעולם איננו היכן אנו נמצאים, אלא באיזה כיוון אנחנו נעים". אוליבר ונדל הולמס. נדמה לי כי משפטים אלה מאפיינים היטב את אישיותם הנדרשת של דור המנהלים הבא.

תורת המינוף כבר לא עובדת

בעשור האחרון של המאה ה- 20 ובשנים הראשונות של המאה ה- 21 עלה קרנם של מנהלים ומנהיגים עסקיים להם אני קורא: מנהלים מהדור ה– 3, שהמיומנות העיקרית שלהם הייתה "תורת המינוף". הם עסקו באובססיביות רבה לגדול ולהתפתח ולהשתלט על עוד ועוד חברות ועל עוד ועוד נכסים. שוק הנדל"ן קרץ לכולם. משכנתאות סב פריים, הלוואות, הימורים על תוצאות עסקיות ומניפולציות חשבונאיות היו ללחם חוקם. בעולם אנו זוכרים את פרשת אנרון, שהייתה רק הקדימון למשבר הסב פריים בארה"ב שכמעט מוטט את כלכלת ארצות הברית ולאחריה את כלכלת העולם. השוק וקברניטיו לא למדו את כל הלקחים הנדרשים, וחבל.

בעשור האחרון, מנהלי הדור השלישי נכשלו במבחן התוצאה. הם התאפיינו בתאבון הולך וגובר בכל מה שקשור לתגמול האישי שלהם. משכורות עתק של עשרות מיליוני דולרים, בונוסים והקצאת מניות בעשרות מיליוני דולרים נוספים, ללא כל קשר לרמת המינוף והסיכון הכלכלי של  החברה אותם הם מנהלים. הקריסה אותה כולנו חווינו בשנתיים האחרונות עם התספורות של "אפריקה ישראל", דלק, אי. די. בי וכיום על הפרק צים, אולי פטרוכימיים, בתי זיקוק? סקיילקס, של בן דוב ואחרים.

נוחי דנקנר בן דוב ואחרים נעלמו מהמפה

אנו לא שמים לב כי דור שלם של מנהלים יורד מהבמה אחרי שגרמו נזק עצום לכלכלה הישראלית וכאלה שגרמו נזק ברמה העולמית. בארץ, נוחי דנקנר, בן דוב, מוטי זיסר ז"ל, מחזירים ציוד וצריכים להתמודד עם הכישלון האישי שלהם. הצונמי הכלכלי הכה ללא רחם. הרבה רפש מיותר נשטף. גלי הצונמי לא חסו על החברות והתאגידים החזקות ביותר, על כאלה שחשבו שבהם זה לא יפגע. האם גלי הענק ינקו את האורוות ויגרמו למערכת המבקרת ליצור מנגנוני הגנה ופיקוח?

בבניית מערכות ארוכות טווח המשימה של דור המנהלים 4.0

כיום, אני מניח ומבקש להציג שדור המנהלים הבא, דור המנהלים 4.0 האמור להתמודד עם שיקום האמון והשווקים. הם חייבים להיות מסוג אחר. תחום הניהול באקלים העסקי הנוכחי דורש שינוי. שינוי מהותי. מהו הסוג חדש של מנכ"לים, מנכ"ל דור 4.0? הם חייבים להיות בעלי כישורים של "בונה הקבוצה". אני חושב כי עליהם להיות מסוגלים לא רק לנהל, אלא גם לגרום לאנשים להרגיש שהם עובדים ביחד. הם חייבים להתחבר רגשית ופיזית לשדרת המנהלים שמתחתם. לעניות דעתי, חובה עליהם להכיר ולוודא שמאתיים או יותר המנהלים הבכירים שמתחתם בחברה יודעים שיש להם משימה משותפת, שהגורל שלהם נקשר בחזון ובערכים משותפים.

אגו מנופח, שחצנות והתנשאות, הן תכונות של מנהלים מהדור הקודם.

תכונות כאלה לא יאפשרו להצליח למנהלים שיתבקשו לעסוק בשיקום ההריסות בעקבות הצונמי האחרון. חום אנושי, אינטליגנציה רגשית ונכונות לעבודה מאמצת מהווים מתכון ראשוני להצלחה. זה מה שצריך לעשות כדי להצליח כמנהל מדור 4.0. מובן שכפי שמנכ"לים מעצבים את התקופה, כך גם התקופה מעצבת אותם. נדמה לי כי בכל תקופה יש למצוא את המנכ"לים המתאימים ביותר לפתרון הבעיות וההתמודדות עם ההזדמנויות לאותה התקופה. למחצית השנייה של העשור הראשון של המאה ה- 21.

המפתחות להצלחה- השקעה במשאב האנושי

היעד של אותם מנהלים יהיה צמיחה מבפנים בשיעור דו-ספרתי, בלי עסקות ענק רכישות, מינופים, ולהטוטים חשבונאיים מאחזי עיניים. מנכ"ל מדור 4.0 ראשית חייב להיות מנהיג ערכי לפני היותו "כוכב עסקי". עליו להיות מסוגל להניע אחריו מאות ואלפי אנשים דרך ערכים ועבודה היוצרת ערכים מדידים. יצירתיות, חדשנות, ענווה, ודוגמה אישית יהוו את המפתחות להצלחה. כיועצים ארגונים המובילים תהליכי שינוי וצמיחה - נוכל לתרום גם לכם בכל מה שקשור לשיפור מיומנויות והדרכה והעצמה לעובדים ולמנהלים אצלכם באמצעות קורסים וסדנאות המותאמות לצרכים הייחודיים שלכם.