תקציר המנהלים החודש עוסק באותם עובדים מהנדסים ומנהלים שהחברה קבעה כי יש להם "פגם" גנטי? הם שקטים. נחבאים על הכלים. לא רעשניים. פחות תקשורתיים, הם המופנמים. הם נתקלים בקשיים לא פשוטים בעולם עסקי ותרבותי המקדש את "הקשקשת" "והברברת". כמנהלים וכבעלי חברות ועסקים האם אתם מודעים להפסד הגדול הנגרם לכם מאי יכולתכם ליצור סביבה תומכת ומאפשרת צמיחה לאותם אנשים המקדשים את השקט? סביבה מעצימה ותומכת לאותם אנשים מנהלים ומהנדסים מופנמים. כמנהלים לא פעם אנו נופלים לידיהם של "המוחצנים". אנו לא פעם מעדיפים לגייס ואו לקדם סוג אחד של עובדים ומנהלים. בדרך כלל אנו מעדיפים את המנהלים שיודעים את כל התשובות לכל השאלות. את האסרטיביים והתקשורתיים שמרגישים נוח בכל סביבה גם לא מוכרת.

עובדים ומנהלים שקטים – יעילים יותר.

האם אנו מפסידים משהו? האם אנו מודעים כי לפחות 30%+ מהסובבים אותנו הם אנשים המוגדרים כשקטים יותר? כמתבודדים ומתעמקים? ככאלה שפחות רעשניים? הם המופנמים המסתובבים בקרבנו. היה נכון כי נדע לאפיין את הצרכים שלהם ולתת להם במה. לא פעם יתברר כי הם עשויים להפתיע גם בעמדות של ניהול וקבלת החלטות. הם אלה אשר תמיד יעדיפו להקשיב להבין במקום לדבר ולנצח בוויכוחים. הם יעדיפו לקרוא להתעמק ולחקור במקום לבלות. הם מאד יצירתיים וחדשנים אבל בתוך קבוצה של סיעור מוחות הכוללת לא מעט אנשים מוחצנים, יעדיפו לא לתרום ולא להתעמת. סיכוי גדול כי נפסיד אותם וחבל.

העולם שייך לחולמים

.החודש משפטי המופת העוסקים בכוחם של המופנמים והחולמים. אלינור רוזוולט מחברת אותנו לתמצית תקציר המנהלים הזה. מחקרים מוכיחים כי מופנמים לא אחת מצליחים להגשים חלומות.. • "העתיד שייך לאלו המאמינים ביופיים של חלומותיהם" אלינור רוזוולט. נדמה לי כי תודעה שאנו כמנהלים חייבים אולי לאמץ? המשפט הנוסף שאני מאד מאמין בו קשור להשלמה הנפשית הנדרשת ולהבדלים בין המופנמים- למוחצנים. רוברט ג. אינגרסול, משקף זאת באופן מושלם הוא ביטא זאת בבהירות. • " ההבדל בין אדם מוכשר לבין גאון כמוהו כהבדל בין בנאי לבין פסל." רוברט ג. אינגרסול. לאורך ההיסטוריה הפסלים הכי מוכשרים לא פעם היו האנשים המופנמים  והשקטים יותר בסדנת האומן.  נדמה לי כי משפטים אלה מאפיינים היטב את ההבדל האישיותי בין מופנמים למוחצנים ולהפסד שאולי אנו לא מספיק מודעים לו מאי היכרותנו את כוחם של המופנמים ואת צרכיהם המיוחדים.

הכוח השקט של המופנמים

האם המחיר של אי הידיעה לגבי יכולת תרומתם של המופנמים ברורה לנו כמנכ"לים בעלי חברות וכמנהלים?ההפסדים גבוהים פי כמה וכמה מההבנה שלנו לתת להם במה וסביבה תומכת לצרכיהם. העולם מלא באותם מופנמים שהשאירו חותם. נדמה כי העולם חייב להוקיר תודה לכל אותם מופנמים שלולא הם לא היינו נחשפים לוינסנט ואן גוך ויצירותיו, לשופן, לביל גייטס, החנון השקט, לגוגל ולמאות דברים ויצירות נוספות שנוצרו על ידי אותם מופנמים. מתברר לא פעם כי בדרכם השקטה הם מצליחים להביא "יצירתיות וחדשנות" גדולה יותר מכל אותם מנהלים "מוחצנים ואסרטיביים".

זהו את היתרונות של המנהלים "השקטים"

.לא פעם "הכוח השקט" חזק עשרות מונים מאותם כוחות הבוקעים מגרונם של האנשים החזקים השתלטנים – המוחצנים. מתברר כי האישיות שלנו מכריע הן את חיינו האישיים והן את חיינו המקצועיים בסקלה שבין מופנם – למוחצן. זה משפיע על כל צעד ושעל בחיינו, החל מבחירת החברים שלנו, בני הזוג שלנו וסוג הקריירה שנבחר. לאורך השנים, העולם חינך אותנו כי בכדי להצליח אנו חייבים לבלוט על פני האחרים? בכדי להיות מאושרים עלינו להיות "חיות חברתיות"? האם מופנמות הן תכונות שאנו כמנהלים לא מודעים מספיק הכיצד לנצל אותן לטובת הארגון והישגיו? לטובת העובד ואו המנהל שאישיותו שונה מהרוב?  הכיצד אנו נלמד כי יש למופנמים ולשקטים המון יתרונות וכוח.

היצירתיים ביותר היו מופנמים

מתברר כי טעינו כמנהלים, ויהיה נכון כי ברמה העסקית והניהולית ניתן העדפה מתקנת ותמיכה לאותם מנהלים ומהנדסים אשר נופלים בקטגוריה של האנשים המופנמים. לאורך ההיסטריה, למדנו כי רבות מההמצאות ויצירות האומנות והספרות והמוסיקה, נוצרו בראשם של אנשים ונשים מופנמים.  עולם ללא מופנמים היה חסר את דרווין עם תיאוריית האבולוציה, את ואן גוך, לא היה מכיר את תורתו וחוקיו של סר אייזיק ניוטון, לא היה נהנה מהמוסיקה של שופן, לא היה נחשף לסופרים מרסל פורסט, ג'ורג' אורוול, ג'י קיי רולינג. לא היינו נחשפים לסרטיו של סטיבן שפילברג ולמאות ואלפים נוספים . מתברר כי לסקלה של המופנמות – מוחצנות יש דרגות שונות. בברברה סטרייסנד שיש לה אישיות מוחצנת יחד עם בישנות ופחד במה משתק, או בהשוואה לביל גייטס שניתן לשייכו לצד של המופנמים אך לא הביישנים כלל.  כמנהלים הייתי מציע כי תנסו לשבור את הפרדיגמה של גיוס המנהלים והעובדים תחת ההבנה כי "מוחצנות הפכה לאידיאל תרבותי ותעסוקתי". תנו סיכוי ליהנות מיכולתם וכישרונותיהם של המופנמים.

תנו הזדמנות וגייסו מופנמים לארגון שלכם

לסיכום, היה נכון כי כמנהלים ובעלי עסקים נדע הכיצד יש להתמודד נכון עם אותם 30%+ עובדים ומנהלים שנופלים בקטגוריה של "מופנמות"?הכיצד נרוויח מיכולותיהם המולדים? הכיצד אנו נלמד לתת להם מרווח פעולה ומענה לצרכים ייחודיים בכדי לאפשר להם לתרום את חלקם החשוב לתהליכים. מופנמים זקוקים לשקט. הם זקוקים למרחבי עבודה סגורים. הם יכולים לבוא לידי ביטוי היה ולא נעמת אותם באופן קבוע מול "מוחצנים רעשניים". נלמד ליהנות מיכולתם ללמוד להתעמק ולהציע פתרונות מחוץ לטווח החשיבה הרגיל של הארגון שנשלט לא פעם על ידי כאלה שתמיד מצליחים להשתלט על כל דיון ואו תהליך סיעור מוחות.

דאגו לגיוון חברתי ככלי לצמיחה

מהניסיון הרב שצברתי כיועץ ארגוני, מתברר כי ארגונים מנכ"לים ובעלי עסקים שהבינו עד כמה חשוב ונחוץ גיוון חברתי לשם חדשנות ויצירתיות – מגיעים לתוצאות הרבה יותר טובות. בחודש האחרון נחשפתי לספרה של סוזן קיין שמתמקד בכוחם הבלתי מודע של המופנמים בקרבנו בעולם המקדש את אלה שלא מפסיקים לקשקש. נשמח תמיד להיות שותפים שלכם בדרך לאיתור דרכי פעולה ניהוליות אפקטיביות יותר מעמדה של שותף לדרך ולהתלבטות ולא מעמדה של מתן עצות בלבד. אנו לא מאמינים בעצות. אנו מאמינים בתהליכים ובעבודה בשטח גם בתחום זה. שמחים להציג חלק מסיפורי ההצלחה שלנו. נשמח להיות עבורכם פרטנר לחשיבה ולהתלבטות לגבי הדרך הנכונה להניע תהליך מורכב ונכון יותר בארגון אותו אתו מנהלים.