לאורך השנים הייתי עד למנהלים ומנכ"לים מצטיינים. חלקם מעולמות התקשורת והעיתונות חלקם מעולמות הסלולר וחלקם מעולמות ההי טק והתעשייה המסורתית. כולם היו משכמם ומעלה, חלקם היו סופר מצטיינים ומהם למדתי מה אסור למנהלים מצטיינים לעשות. מתברר כי יש כמה דפוסי התנהגות מסוכנים שיכולים להוות אסון למנכ"לים ומנהלים בכירים במהלך הקריירה שלהם.

לקחתי את הניסיון שלי מהשטח וחיברתי אותו למאמר שהופיע בירחון אינק שנכתב על ידי דן פיניגן מנכ"ל ונשיא חברת ג'ובויט. בהבנתי ניתן לאתר לפחות שמונה דפוסי התנהגות ותכונות אופי שאסור בתכלית האיסור להיות בארסנל הניהולי של המנהלים והמנכ"לים הבכירים. עליהם להימנע בכל מחיר מאימוץ דפוסי התנהגות. להלן הדברים האסורים לביצוע על ידי מנהלים מצליחים נגיע בהמשך התקציר.

ידעו לספור עד 10 לפני כל תגובה.

הדבר הראשון הוא לעולם לא להגיב באופן אימפולסיבי. מנכ"ל שמגיב מתוך דחף פתאומי וללא שיקול דעת, בדרך כלל עושה זאת מכיוון שאינו רוצה או יכול להתמודד עם הסוגיות שעומדות ביסוד העניין שהועלה בפניו. מנכ"לים מצטיינים נמדדים על פי כמות הצלקות שלהם על הלשון. צלקות שנגרמו מהבנתם כי חשוב שלא להגיב באופן אימפולסיבי. 10 שניות חשיבה ועצירה מבדילים בין מנכ"לים טובים למצוינים.

ידעו להתאים תמיד את הכלים הניהוליים ולא לנוח על זרי דפנה

הדבר השני שעל כל מנהל מצליח להימנע ממנו הוא: "לנוח על זרי דפנה", במיוחד כאשר מדובר במנהלים שהקימו חברה מצליחה, ומפתחים תחושה כי המשך ההצלחה תבוא מאליה. מנהיגים ומנכ"לים טובים לא יכולים פשוט להניח שהצלחה תמיד רודפת הצלחה. מתברר כי בעולם העסקי הנוסחה היא אחרת. הצלחה מגיעה בזכות אספקת מוצרים ושירותים שנותנים מענה לבעיות אמיתיות – ואם אתה לא יודע מה הבעיות הללו, אינך יכול לפתור אותן- אתה נעלם. לא פעם בעיות ופתרונות כבר לא רלוונטיות ויש צורך לאתר שירותים ומוצרים לבעיות חדשות.

חברה עסקית חייבת להתנהל ביום הראשון כמו גם אחרי שנים על פי המודל של "מסעדה חדשה" ביום שפותחים היא צריכה להיות במיטבה אתה לא יכול לפתוח מסעדה, לבנות תת-מערכת אחת טובה, ואחר-כך את תת-המערכת הטובה הבאה, ובהמשך את הבאה. אתה תפשוט את הרגל. הלקוחות לא יחזרו אליך. ביום שאתה פותח את המסעדה חובה עליה להיות במיטבה בכל המובנים. זכור תמיד "כי אין הזדמנות שנייה לרושם הראשון".

ידעו לא להיות מאוהב יותר מידי בעצמם? ולא להאמין לכל מה שיוצא להם מהפה כאמת?

אמץ את התובנה כי אין לך כמנכ"ל את כל התשובות לכל השאלות. אמץ תרבות של חיפוש משוב מדרגי הביניים והדרגים הנמוכים לעשייה שלך כמנכ"ל. למדו לבקש בכנות פידבק ממנהלים שלכם, מעובדים (מדרגים כמה שיותר נמוכים), לקוחות וגם מההנהלה והדירקטוריון. הימנע ככל שניתן מהתחושה שאנשים נוטים באופן טבעי להסכים איתך מעצם תפקידך כמנכ"ל או כבעלים. המנע תמיד למנוע מצב שבו חולקים על עמדותיך, אפשר פלורליזם מחשבתי ועסקי גם כאשר הוא לא תמיד תואם למחשבותיך.

ידעו ולמדו לעבוד נכון עם דירקטוריון והנהלה מצומצמת. לעדכן את הדירקטוריון באופן שוטף.

ניהול אף פעם אינו מסע של אדם אחד המוביל קבוצה. ניהול זה מקצוע ודרך חיים. מתברר כי מנכ"לים רבים לא טורחים לעדכן את ההנהלה המצומצמת ואת הדירקטוריון לגבי התפתחויות בחברה אלא אם כן משהו משתבש, ואז לא פעם זה כבר מאוחר מדי. ומנהלים מצטיינים מבינים את החשיבות באינטראקציה המשותפת וביצירת דו שיח קבוע מתמשך ופתוח עם  הדירקטוריון לגבי הכיוון שאליו מתקדמת החברה.

מהנסיון שלי לאורך השנים אני ממליץ למנכ"לים לבנות מערכת יחסים, דיווח ועבודה ראויה עם הדירקטוריון כך שהם יהיו תמיד מעודכנים, כך יש סיכוי רב ליהנות מניסיונם ולמנוע משברים. ההמלצה לא פשוטה אבל, טיפוח קשר כזה עם הדירקטוריון שלך דורש השקעה גדולה של זמן ואנרגיה – אבל זו השקעה מאד משתלמת לטווח הארוך.

ידעו והיו מסוגלים להשתנות לא לבלבל בין דעתם לבין דעת השוק

הצלחתם הקמתם חברה, אתם מנכ"לים מוכשרים השגתם הישגים רבים. חשוב כי תדעו שחייו של מנכ"ל או יזם מחייבים תמיד שמירה על עדכנות וזיהוי מגמות של שוק ומתחרים. כידוע לא מטפלים בילד בן 20 כמו בתינוק בן ארבעה חודשים? גם לנו במנכ"לים צריכה להיות יכולת לשנות את סגנון העבודה שלנו כשהארגון משתנה או שתמונת השוק והמתחרים משתנה. קיבעון מחשבתי וגאוותנות מלווה עם חוסר יכולת לקבל פידבק וביקורת על עמדתך שלך כמנכ"ל, עלול להיות מתכון בטוח לאסון כאשר מנהל מתחיל לחשוב שהתחזית שלו נכונה לגבי כל השוק שבו פועלת החברה שבראשה הוא עומד.

כשאנחנו מתחילים להיות שבויים בפרדיגמות של עצמנו. הסכנה ממש מוחשית. אז התבססותו של מנכ"ל רק על נקודת המבט שלו לא תעניק לו תמונת מצב מדויקת של המציאות. אני תמיד ממליץ לשבור פרדיגמות מחשבתית. לחיות במעט "חרקה קיומית" לצאת לשוק, לבחון מתחרים מחוץ לחומות של החברה שלך, כדי לקבל משוב לגבי נקודות כואבות ולגבי ביקוש מצד אנשים וחברות אמיתיים. ללא יציאה מאזורי הנוחות שלך יהיה לך כמנכ"ל או כבעלים מאד קשה לזהות סכנות, תמרורי הזהרה וחולשות פוטנציאליים  היכולים לפגוע אנושות בעסק.

ידעו ויפעלו על פי התובנה האומרת: מנהל טוב חייב ליישם החלטות ולא מספיק רק לקבל אותן. 

"ככל שעולים גבוה יותר, רוב העבודה היא פוליטית, לא תוכנית" יש מנהלים שאומרים, אני אוהב לנהל, אני לא אוהב פוליטיקה, וטרומן כבר אמר, 'אם אתה לא יכול לסבול את החום, אל תיכנס למטבח'. אין דבר כזה. אתה לא יכול להיות מנהל אם אתה לא מסוגל לטפל בפוליטיקה. הרבה מנהלים לא יכולים לעלות למעלה ונעצרים בדרך כי הם לא מבינים פוליטיקה החשובה מאד להצלחה בדרגים הניהוליים הבכירים.

ידעו תמיד לקחת אחריות. למנכ"ל אין ש"ג?

אומרים כי להיות מנהיג זה כמו לנגן: גם אם אין כישרון, אחרי אימון רב יש דברים נרכשים. מנהלים לא יכולים להפיל אחריות על אחרים. כל אחריות היא שלהם. להיות מנהיג זה כמו לנגן: יש כאלה שיש להם כישרון, ועם תוספת של למידה קטנה הם מצליחים מאוד. יש כאלה שאין להם כישרון והם מצליחים פחות, אבל יש דברים נרכשים שמגשרים על הפער. מנהלים ומנכ"לים מצטיינים לומדים כל יום דבר חדש ולא מפחדים ללמד ולהעביר את כל הידע שלהם לדרגים מטה.

ידעו את מגבלות הידע והכוח. הבינו כי מנכ"ל טוב הוא לא איש המקצוע הטוב ביותר.

מנכ"ל או מנהל טוב לא יודע, אבל מנהל טוב יודע מי כן יודע. זאת נוסחת הפלא להצלחה. לזהות מי יכול בכל רגע בחייו של הארגון מסוגל לתת פתרונות וידע מקצועי שמחוץ לתחום של המנכ"ל ואו המנהלים הבכירים. נשאלת השאלה האם מנכ"ל צריך להיות המנהל הכי טוב או איש המקצוע הכי טוב? התשובה פשוטה מאוד.

לחלוטין לא. יש אפס סיכויים להגיע לכך, כי היום העולם כל-כך מסובך, שזה בלתי אפשרי. אין שום סיכוי שמנכ"ל ידע הכול. אבל מנהל טוב יודע מי כן יודע את התשובות אצלו בארגון. האנלוגיה היא עולם הרפואה……המנהל \  המנכ"ל, כמו הרופא הכללי, צריך לדעת מספיק על כל הדברים, כדי לעשות את האינטגרציה, להבין את התמונה הכללית, ולדעת לאיזה מומחה צריך ללכת.