מנהל מנכ"ל: "גרוס הרגלים מזיקים ואמץ חדשים". אין זאת מכה משמיים. ניתן לשנות הרגלים מזיקים ולאמץ מועילים. מחקרים אחרונים מגלים כי היה ונרצה ונשקיע מאמץ, המוח יהיה מסוגל לעזור לכם. מנהלים המכורים לעבודה על בסיס "כיבוי שרפות". עובדים ומנכ"לים אשר סובלים מתופעת "דחיינות". כאלה מאיתנו שחולים ונעדרים מעבודה, כל פעם מחדש עם הופעת הקושי הראשון. כאלה אשר מכורים לקניות של מותגים, וכאלה שתמיד מגיעים באיחור של רבע שעה. היה נכון כי ננסה להבין מה בדיוק קורה במוח שלנו כשהרגלים מסוג כזה נוצר, והאם אפשר להרגיל כל אדם לכל דבר ובעיקר האם ניתן לשנות הרגלים רעים? נחשפתי לספרו של  צ'רלס דוהיג, שכתב את רב-המכר העולמי "כוחו של הרגל" המציג בפשטות מספר מצבים אותם כולנו מכירים. מנכ"ל או כל אחד מאיתנו הסובל מעודף משקל.. מחליט לא פעם כי אחרי החגים – מתחילים בדיאטה. החגים אצלם אף פעם לא מסתיימים.

תמיד חוזרים לאזורי הנוחות

אנו חוזרים כל פעם מחדש על אותם הרגלים. חוזרים לאכול את אותו האוכל הלא בריא.. מתפרצים כל פעם מחדש על טעות שטותית של נהג רשלן בכביש ובעיקר כועסים על עצמנו. מתברר כי אנו מופעלים על ידי סבב הרגלים הנופלים תחת השם "טייס אוטומטי" – אלה הרגלים הקובעים לנו את החיים. על פניו, בחירות יומיומיות קטנות של כל אחד מאיתנו. למעשה, מתברר כי רוב מה שאנו בוחרים לעשות כמנהלים הוא תוצר של הרגלים. בתמונת המיקרו אנו יכולים לחשוב כי  חלק גדול מההרגלים הללו נדמים כחסרי חשיבות, אבל לתוצאה המצטברת יש השפעה אדירה. היא קובעת את מעמדנו בסולם ההצלחה. היא משפיעה לא אחת על בריאותנו, על מיתגנו העסקי ועל כושר העבודה שלנו, על מצבנו הכלכלי ובעיקר על הזמן הפנוי שלנו ועל אושרנו.

שנו את המסננים שבאמצעותם אתם רואים את העולם

לא אחת, אנו רואים את המציאות דרך משקפים המסננים ומעוותים את תמונות המציאות האמיתיות. אנו רואים את העולם, את השוק, את המתחרים, את הלקוחות ואת העובדים דרך תובנות סובייקטיביות שאימצנו לנו. כול אחד מאיתנו חושב ובטוח שהוא רואה, חווה ומבין את המציאות היחידה הקיימת עבורו. לא פעם היא רחוקה מהמציאות. חוקרים ומדענים בשנים האחרונות ניסו לרדת לשורש הפרדיגמות והרגלים שלנו. לאחרונה, החלו נוירולוגים, פסיכולוגים וסוציולוגים להבין איך עובדים הרגלים, וכתוצאה מכך, איך ניתן לשנות אותם. החדשות הטובות הן שגם דברים שנראה כי יישארו אתנו לנצח – הרגלים מעכבים – ניתנים לשינוי. "הרגל הוא לא גזירת גורל" אומר העיתונאי זוכה פרס פוליצר צ'רלס דוהיג.

אמצו פרדיגמות מקדמות

האם אנו כמנהלים, אנשי מכירות, אנשי ייעוץ ואסטרטגיה, כעובדים וכבני אדם מהשורה – מתפקדים וחיים על בסיס פרדיגמות? האם אנו מנהלים לעיתים "דיאלוג עקר עם עצמנו" שאינו מוביל לשום מקום? לא פעם אנו שבויים ונשלטים על ידי הרגלים ישנים שלנו, הרגלים שרכשנו בעבר? הרגלים, דפוסי התנהגות וערכים שהוטמעו בנו לאורך השנים – שכלל אינם משרתים אותנו. אלא, להיפך, מפחיתים ומחלישים את יכולתנו להצליח לנהל ניהול אפקטיבי וממוקד את המציאות שמול עינינו, את צרכינו המהותיים ביותר, את ליבת הדברים החשובים לנו ברמה האישית והעסקית כאחת. לא אחת, אנו רואים את המציאות דרך משקפים המסננים ומעוותים את התמונות האמיתיות. אנו רואים את העולם, את השוק, את המתחרים, את הלקוחות ואת העובדים דרך תובנות סובייקטיביות שאימצנו לנו. כול אחד מאיתנו חושב ובטוח שהוא רואה, חווה ומבין את המציאות היחידה הקיימת עבורו. בדרך כלל המציאות אחרת.

כוחו של הרגל

הספר "כוחו של הרגל" שכיכב במשך 62 שבועות ברשימות רבי המכר מנסה לתת לנו מספר תובנות חדשות בנושא. הוא סוקר את התגליות המדעיות המסבירות מדוע קיימים הרגלים ואיך אפשר לשנות אותם באופן שישפיע גם על החיים האישיים וגם בתאגידים ובקהילות. מתברר כי אחרי שהרגל התעצב והפך אצלנו לדפוס פעולה של  אני קורא "טייס אוטומטי", המוח מפסיק להשתתף במלואו בקבלת ההחלטות. הוא מפסיק לעבוד קשה כל כך, ומתחיל לפעול על מוד "אוטומט". בדרך כלל  שהוא מסיט את ההתמקדות שלו למשימות אחרות ולא מוכרות. היה ולא נחליט להילחם הרגל הקיים ימשיך "הטייס האוטומטי" לקבוע לנו את המציאות. היה ואם אנחנו לא נמצא פעולות רוטיניות חדשות – הדפוס יתקיים באופן אוטומטי וישפיע על המקום שבו אנו נמצא. הדרך היעלה להתמודד בשינוי ההרגלים המעכבים היא לנסות ולפרקם לגורמים ובעיקר להבין מהו המחיר שאנחנו משלמים בגינם. מרגע שמפרקים את ההרגל למרכיביו, תוך הבנה על גובה המחיר שאנו משלמים – אפשר לעשות בו שינוי.

המחקרים האחרונים מגלים כי בממוצע, 45% מהפעולות שאנו עושים כמנהלים וכבני אדם נופלים בקטגוריה של הרגל! בפועל, מועטות הפעמים בהן באמת אנו מסוגלים לראות את המציאות בצורה אובייקטיבית. המחיר שכל אחד מאיתנו משלם על כך בחייו הפרטיים, בעבודה ובעיקר בתפקידי ניהול הוא כבד ויקר. אנו שוגים לא אחת בפירוש התמונה. קשה לנו מאד לראות את הצד האחר ולאפשר גם למה שאינו מובן מאליו להיבחן על ידינו עד הסוף. האם אנו גם משקיעים באופן שוטף בפיתוח חושים ורגישויות כלפי אירועים, אנשים ועמיתים? האם אנו מגלים אמפתיה מספקת? האם אנו פתוחים להקשיב ולהבין לפני שאנו מובנים? האם אנו מקבלים החלטות או קובעים מדיניות? מתי אפשרנו לעצמנו להקשיב ולהבין את הזולת? האם הצלחנו לשפר ולפתח את מיומנויות האינטליגנציה הרגשית שלנו?

אפשר לאמץ הרגלים חדשים ומקדמים

"טייס אוטומטי" – הרגל מעכב מתבצע בתוך מוחנו ומורכב משרשרת בת שלוש חוליות. הראשונה, זה סימן, לגירוי כלשהו שמורה למוח שלנו להיכנס למצב אוטומטי ובאיזה הרגל מתוך הרפרטואר להשתמש. באמצעות החוליה השנייה מגיעה הפעולה הרוטינית, שיכולה להיות גופנית, שכלית או רגשית. החוליה השלישית והאחרונה – היא הגמול. היא זאת העוזרת למוח שלנו לחשוב אם את השרשרת המסוימת הזאת כדאי לזכור בעתיד. עם הזמן, השרשרת – המורכבת מסימן, פעולה רוטינית, ומהגמול – נעשית אוטומטית יותר ויותר. הסימן והגמול נשזרים זה בזה, כך שנוצרת תחושה חזקה של ציפייה והשתוקקות. כלומר אנו מייצרים את דפוס "הטייס האוטומטי". אנו מאמצים במידת מה את אפקט פאבלוב.

מה גורם למנהלים להצטיין?

מנהיגים ומנהלים מוצלחים המתאפיינים בכישורי ניהול אפקטיבי, מיומנויות ניהול אמיתיות ונבונות, הם אלה אשר אינם שבויים בהרגלים של עצמם. הם אלה שתמונת המציאות שלהם קרובה עד כמה שניתן למציאות האמיתית הריאלית. הם פיתחו לעצמם יכולות לחזק את הבנת התמונה האובייקטיבית באמצעות שיפור חד ומתמשך של כלל החושים ובעיקר באמצעות – אחרים. הם אמפתיים, קשובים, סקרנים וחוקרים. מנהלים ומנהיגים עסקיים טובים – בדרך כלל מסוגלים לגרוס הרגלים מעכבים ומזיקים ולאמץ חדשים. במסגרת תפקידיי השונים ובעבודה מול מנהלים וארגונים נחשפתי לא אחת לטעות הנפוצה של מנהלים וארגונים הלוקים בראיית המציאות. הם נהפכו שבויים למציאות הווירטואלית שהם המציאו וחיו לפיה. לקחתי לא אחת, חלק מקרוב בתהליכים מעצבים של הנהלות וארגונים ששמו לעצמם למטרה לנפץ את הפרדיגמות הישנות של עצמם. יחד הצלחנו לבצע את השינוי ובעיקר אימוץ הרגלים מקדמים חדשים.