מנהיגים ומנהלים מוצלחים הם אלה אשר לא שבויים בהרגלים של עצמם. תמונת המציאות שלהם קרובה עד כמה שניתן למציאות האמיתית. הם פיתחו לעצמם יכולות לחזק את הבנת התמונה באמצעותם ובאמצעות אחרים. הם אמפתיים, קשובים ומאד ביקורתיים כלפי עצמם. כחברה העוסקת בתחום הייעוץ הארגוני לחברות, ארגונים, הנהלות ומנכ"לים בכלל, ובהובלת תהליכי שינוי וצמיחה, אנו נתקלים לא אחת בכך שמנהלים והנהלות אוהבים להישאר באזורי הנוחות המוכרים להם.

"הטיס האוטומטי" קובע את רמת הביצועים שלנו.

רובנו שבויים בפרדיגמות ובתפיסות עולם המונעות מאיתנו להתבונן במציאות כפי שהיא. שואלים אנו  הכיצד "העיוורון" משפיע על היכולות לקיים משא ומתן ולנהל מערכות יחסים, בין עובדים להנהלה. כמנהלים, כעובדים וכבני אדם אנחנו מתפקדים וחיים על בסיס פרדיגמות- הרגלים שרכשנו מהעבר. מדובר בהרגלים וערכים שהוטבעו בנו לאורך השנים.

אנחנו רואים את המציאות דרך משקפיים המסננים את התמונות האמיתיות, ועל כן אנו רואים את העולם, את השוק, את המתחרים, את הלקוחות, ואת העובדים דרך תובנות סובייקטיביות שלנו. כל אחד מאיתנו חושב שהוא רואה את המציאות היחידה והמוחלטת. אך החיים כמו גם המחקרים האחרונים בתחום הניהול, הפסיכולוגיה והאינטליגנציות הרגשיות והעסקיות – מוכיחות ההפך. "העיוורים" בניגוד "לרואים", פיתחו וחיזקו חושים נוספים. מתברר כי "העיוורים" רואים טוב יותר מאיתנו " הפיקחים".

הילדה רוצה מילקי!

הייתי רוצה לשתף אותכם בסיפור אמיתי שחוויתי לפני מספר שנים:

"בוקר אחד בסופר השכונתי נכנסה אישה כבת שלושים עם ילדתה הקטנה. הילדה עוברת ליד מקרר מוצרי החלב וצורחת: "אימא מילקי... אימא מילקי.."  האישה אומרת בנחישות ובסבלנות: ירדן תירגעי... וממשיכה בקניות. כעבור שתי דקות, ליד מדפי השוקולד הילדה שוב בוכה "אימא אני רוצה שוקולד... אני רוצה שוקולד!..."

האם ממשיכה בסבלנות ובקור רוח, היא לא מאבדת את העשתונות ואומרת: ירדן תירגעי... תכף נגיע הביתה.. וממשיכה לעבר הקופה, שם הילדה רואה מסטיק והסיפור חוזר על עצמו. ביציאה מהסופר, המנהל שראה את כל "המחזה" ניגש לאם ואמר לה " אני ממש מעריץ את יכולת ההתמודדות שלך עם ירדן הקטנה" האם המופתעת עצרה לשנייה והשיבה: "אני היא ירדן. לילדה שלי קוראים טלי."...

הסיפור הקצר הזה שבו האימא ירדן, דיברה אל עצמה, ממחיש איך אנחנו בונים לנו את המציאות ובמהירות רבה, על סמך ניסיון עבר ותפיסות – אשר לא פעם משקפות את המציאות הסובייקטיבית שלנו. אין סוף פעמים אנחנו מניחים שאנו רואים את כל התמונה האמיתית, בפועל מועטות הן הפעמים שבהן אנחנו באמת מסוגלים לראות את תמונת המציאות בצורה אובייקטיבית. כל אחד מאיתנו משלם בחייו הפרטיים, בעבודה ובעיקר בתפקידי ניהול - מחיר גבוה: הוא חוטא בפירוש התמונה, ונשאר עם קושי לראות את הצד האחר ולאפשר גם למה שאינו מובן מאליו להיבחן.

לשבור מעגלים ודפוסי חשיבה.

כמה מאיתנו משקיעים באופן שוטף בפיתוח חושים ורגישויות כלפי אירועים, אנשים – עובדים ועמיתים? האם אנחנו מגלים אמפתיה מספקת? האם אנחנו פתוחים להקשיב ולהבין לפני שאנחנו מובנים? לפני שאנו מקבלים החלטות, או קובעים מדיניות? מתי נתנו לעצמנו מספיק מרווח זמן להקשיב ולהבין לעומק את הצד של האחר? האם הצלחנו לשפר ולפתח את מיומנויות האינטליגנציה הרגשית שלנו? בוא להכיר אותנו טוב יותר. רוצים להיפגש ולבחון אפשרויות לעבודה משותפת? לבחון הכיצד ניתן לשבור פרדיגמות מעכבות? ליצור שינוי וצמיחה? צרו קשר עוד היום עם משה גרימברג, או צלצלו אלי ישירות - 0544814332