בימים האחרונים פורסם ספר על אגדת הכדור רגל, ליונל מסי, כוכב ברצלונה. אנדי ווסט ניתוח כתב ספר שהביקורות עליו חלוקות. קראתי מספר כתבות על ניתוח הקריירה ועל יכולותיו של מסי ואני שמח לקחת את התובנות ולנסות להשליך אותן על עולמות הניהול והמנהיגות. אני מוצא דמיון רב בין כישרונותיו לכישרונות נדירים של מנכ"לים ומנהלים מצטיינים לאורך היסטוריה. אוריאל דסקל, מכלכליסט מעלה ניתוח וסיכום של הספר ומצטט את אותן התכונות שמבדילות את מסי משחקנים גדולים אחרים.

מדוע מסי מצליח והאחרים פחות?

מרווין ביוקר, מדען ספורט ואיש צוות בקבוצת הכדורגל ההולנדית AZ אלקמאר, סבור שהכל נעוץ בקבלת ההחלטות של מסי. "כשמסי מכדרר מול שחקן אחר הוא מעבד את האינפורמציה שהוא מקבל על גוף השחקן היריב והמיקום שלו ואז מנבא מה הולך לקרות ב־0.1 שניות. שחקנים טובים נורמליים עושים את זה ב־0.4-0.3 שניות", "זה כישור סופר קריטי — כשאתה חושב מהר יותר, תהיה במקום שאתה רוצה להיות בו על המגרש מהר יותר ממי שחושב קצת יותר לאט".  מה דעתכם להשליך זאת לעולם העסקי? מנכ"לים ויזמים אשר מצליחים לחזות טוב יותר את העתיד, את הדרישה מהלקוחות ובעיקר להגיב הרבה יותר מהר להזדמנויות, משאירים כמו מסי את האחרים מאחור.

סוד 10,000 השעות

"ג'רארד פיקה, חברו לקבוצה, בטוח שמסי חייזר", אומר ווסט אבל מסרב לאמץ את התובנה של פיקה. בסופו של דבר מדובר בבן אנוש שמצטיין במה שהוא עושה, ולכן אני משוכנע שיש מה ללמוד ממנו. כאן בוודאות אנו יכולים לאשר את חוק ה- 10,000 שעות המבדיל בין אנשים רגילים לכוכבים. מסי לאורך חייו הקצרים הקדיש הרבה יותר מ- 10,000 שעות אימון בכדי להגיע לרמה שהגיע. האמת שלולא הכישרון ומתת האלוהים שקיבל זה לא היה מספיק. אני בטוח כי כל אחד מאיתנו יכול ללמוד ולאמץ חלק מהתכונות והעבודה הקשה שהביאה את מסי למקום שהוא נמצא- בפסגת עולם הכדור רגל. אני חושב שאנחנו יכולים ללמוד על החיים שלנו, על העבודה שלנו, על התשוקה שלנו גם כן.

לעבוד לאט, רגוע, חכם

איך לקרוא את המפה, לקבל החלטות נכונות ולהוציא אותן לפועל במינימום מאמץ. כשחקן, מסי קולט מהר מאוד את המכשולים שמנסים להציב בפניו, ועוקף אותם שוב ושוב. "אנחנו מקבלים אלפי החלטות בלי להיות מודעים לאופן שבו אנחנו מקבלים אותן — זו פעולה אוטומטית שנועדה לחסוך זמן ולהפוך אותנו ליעילים יותר", הוא מצליח להשתמש בצורה מדהימה בשתי מערכות התומכות את קבלת ההחלטות. הראשונה, מייצרת את המחשבות שכאילו צצות מאליהן — אינטואיציות, אסוציאציות, זיהוי תנועה, זיהוי סכנה, זיהוי פרצופים ועוד. הראשונה, פועלת בתת־מודע, במהירות ובלי צורך בריכוז או מאמץ מחשבתי; השנייה  לעומתה, היא החשיבה המרוכזת. בעזרתה פותרים בעיות ומקבלים החלטות סופיות. היא איטית כמעט כמו קצב הדיבור, ועשויה לדרוש ריכוז ומאמץ.  אני מצליח לזהות כאן את אותם המאפיינים של מנהלים מצטיינים. יזמים ופורצי דרך הפועלים בהצלחה לא פחותה מחוץ למגרש הגדור רגל. הם בדרך כלל כמו מסי מצליחים להפעיל היטב את שני חלקי מוחם.

להיות מסור וחדור מטרה

כי לא משנה כמה אתה מוכשר, עדיין נדרשת עבודה קשה מתוך מחויבות קיצונית בגדי להגיע לפסגה. "הדבר הכי מדהים שגיליתי על מסי הוא שהוא עובד קשה מאוד", אומר ווסט. "הוא מחויב באופן מוחלט למה שהוא עושה, מתוך הבנה ששום דבר לא בא בקלות, גם כשנראה שהוא מכדרר בקלילות. זה מה שמאפיין מצליחנים בעולמות העסקיים. הם נחושים להצליח, עובדים הרבה יותר קשה מהאחרים ובעיקר מתאמנים מתחדשים ומשתפרים כל הזמן. כמה כוכבים בעולמות עסקיים הכרנו מהעבר שלא היה להם הכוח והנחישות להמשיך ולעבוד קשה בכדי להצליח לאורך זמן? חושב כי אפשר להשוות בינו לבין מריו באלוטלי. בגיל 17 הם היו באותה רמה, אבל לבאלוטלי לא הייתה אותה מחויבות, ולכן הקריירה שלו לא התפתחה כמו זו של מסי. יש ויכוח ארוך מאיפה מגיע כישרון, מגנטיקה או מעבודה קשה הן בעולמות הכדור והן בעולמות העסקיים ואו האחרים.

למצוא מנטור, ולדעת מתי להשתחרר ולהמשיך לבד זה נכון גם לעולם העסקי.

רונלדיניו היה הכוכב הגדול של ברצלונה ושל עולם הכדורגל לפני מסי, והוא היה "הגיבור שלו, מודל לחיקוי", כדברי ווסט. "הוא ראה אותו כל יום באימונים, והוא ידע ללמוד ממנו. גם כיום אפשר לראות אצל מסי הטעיות, תנועות, טכניקות שהוא למד מרונלדיניו. וברמה האישית, וצריך להעריץ את זה אצל רולנדיניו, הוא קיבל את מסי לקבוצה. כבר בהתחלה הוא אמר 'מסי יהיה יותר טוב ממני', אבל הוא לא ראה בו איום, אלא מישהו שאפשר ליהנות מלשחק איתו וללמד אותו. הוא היה חסר אגו לחלוטין מול מסי. הוא בישל את השער הראשון שלו בקבוצה הבוגרת, ואז הניף אותו על גבו וכאילו הציג אותו לאוהדים ולעולם.

ב־2008 פפ גווארדיולה והמועדון החליטו שרונלדיניו צריך ללכת. הם ממש נפטרו ממנו באופן אכזרי כדי למנוע ממנו להרוס את מסי. וזה אפשר למסי לקחת צעד קדימה ולהיות שחקן מרכזי יותר בקבוצה". מנטורים בעולמות העסקיים, בדרך כלל לא מתחרים על התהילה ולא מאימים על ההתפתחות והצמיחה. יחד עם זאת מערכת שבין מנטור עסקי למנכ"ל לא יכולה להמשיך לתמיד, שני הצדדים חייבים לדעת מתי להיפרד ולשחרר

תמיד להשתייך למערכת – להבין כי ההצלחה משותפת.

כי לא משנה כמה אתה גדול, בעולמות הכדור רגל ובעולמות העסקיים חשוב כי נדע שאנו  פרט בתוך שלם ולא כל יכול כאינדיבידואל. לא אפשרי להצליח מבלי להיעזר בסובבים אותנו. הדבר נכון אצל מסי ונכון שבעתיים בעולמות הניהול. מנכ"ל ללא מנהלים טובים לידיו וללא עובדים מסורים ואיכותיים לא יגיע לתוצאות. עד 2012 מה שהפך את מסי לשחקן הטוב בעולם הוא העובדה שהוא הבין באופן מלא שכדורגל הוא משחק קבוצתי. שהוא רק איבר בקבוצה הגדולה בכל הזמנים, בתוך מערכת של מועדון. הוא לא היה מעל הקבוצה, והיא לא הייתה שם רק כדי לשרת אותו.

הוא היה חלק ממכונה שלמה, ובעיקר חלק מקומבינציה חשובה עם צ'אבי ואנדרס אינייסטה, היוצרים האמיתיים בברצלונה. אבל מסי התחיל להתחזק, ואחר כך גם צ'אבי וגם אינייסטה עזבו, ועכשיו מסי עושה הכל לבד. בונה התקפות כמו צ'אבי, יוצר חללים כמו אינייסטה. הוא נהפך לשלושה שחקני־על בגוף אחד. מסי כמו מנכ"לים מצטיינים יודע בדיוק כמה הוא טוב. אבל הוא גם מבין שזה משחק קבוצתי ויודע שרק אם הקבוצה עובדת כמו שצריך הוא יכול להיות טוב. הוא יודע גם לשים את האגו בצד ולוותר על הזדמנויות לטובת אחרים

להשתנות תמיד, להתחדש ולרכוש ידע ולהשתפר

מי שלא משתנה מתפתח ומתקדם- דורך במקום במצב הטוב והולך אחורה כי האחרים מתקדמים במצב הפחות טוב, העולם משתנה כל הזמן, ואם אתה לא מתאים את עצמך אתה נשאר מאחור ב־13 שנותיו בקבוצה הבוגרת של ברצלונה מסי שיחק בכמה עמדות שונות, והצטיין בכולן — עניין נדיר למדי. מסי ידע תמיד להיות צנוע מספיק כדי להבין את זה. מסי גם הבין שעליו לשנות תפקיד במגרש ולפנות את במת החלוץ המרכזי לסוארס. הוא עבר לשחק בימין ־ מרכז. נדרשת צניעות כדי לקבל שינוי שלא תלוי בך ולהשתנות בהתאם, זה משמעותי מאוד לכל אדם. תמיד יקרו דברים מחוץ לשליטתך, ואם אתה לא מתאים את עצמך לא תוכל להצליח למשך זמן. הדבר דומה למייסד או מנכ"ל בסדר גודל של מיקרוסופט, או גדולים אחרים שהבינו שעליהם לפנות בזמן הנכון את הבמה לאחרים, להישאר בתמונה, אבל להעביר את האחריות "לכיבוש שערים" לחלוץ מרכזי איכותי.

להבין מה כבר לא יוכל לקרות

כי צריך גם הרבה מאוד מזל, ויש דברים שמאוחר מדי ללמוד. ווסט מודה שאחרי המחקר המעמיק הוא מעריץ את מסי יותר מאי פעם בזכות הכישורים שלו, העבודה הקשה והאופי שבנה אותו, אבל הוא מדגיש: יש כאן גם הרבה מאוד מזל. אז צריך מזל, ובזה אי אפשר לשלוט. בעולמות העסקיים ובקרב הסטארטאפיסטים הגדולים בעולם למזל יש מקום מכובד.  מנגד יש למסי עוד משהו שאנשים מבוגרים כבר לא יכולים ללמוד: יצירתיות טקטית. ווסט דיבר עם פרופ' דניאל ממרט (Memmert) האחראי לפיתוח אימונים ומדעי המחשב באוניברסיטת הספורט הגרמנית שבקלן, שמייעץ גם לברצלונה ובמשך שנים חוקר את נושא היצירתיות. ממרט מתאר יצירתיות טקטית כ"יכולת לראות את כל האפשרויות אבל אז לקבל החלטה לדחות אותן ולעשות משהו שונה, יצירתי. מסי הוא בעל יצירתיות טקטית מקסימלית".

לסיכום, היצירתיות והחדשנות הן אצל מסי והן בקרב מנכ"לים מצטיינים קריטית להצלחה. האם אפשר לאמץ חלק מהתובנות להצלחה של מסי? פגישת היכרות ללא התחייבות. בואו ומחשוב יחד הכיצד ניתן לשפר את מערך ההדרכה וההתמקצעות של מנהליך? כאן באפשרותך להניע תהליך ראשוני של חשיבה משותפת. לקביעת פגישת היכרות בה נדון על מהות הדרך הנכונהשיכולה להניע תהליך נכון יותר של העצמה ניהולית בקרב עובדיך. צרו קשר עם משה גרימברג במייל abc@nihul4u.co.il  או בטלפון 054-4814332. לקריאת פוסטים ניהוליים  נוספים במגוון נושאים, סיירו בבלוג:  https://www.nihul4u.co.il/blog/